גמרא
פירוש
בְּמַלְוֶה צָרִיךְ לְמַשְׁכּוֹן קָמִיפַּלְּגִי: מָר סָבַר: אמִצְוָה קָא עָבֵיד שֶׁהִלְוָהוּ, וְהָוֵי שׁוֹמֵר שָׂכָר. וּמָר סָבַר: לָאו מִצְוָה קָא עָבֵיד, שֶׁלַּהֲנָאָתוֹ מִתְכַּוֵּין, וְהָוֵי שׁוֹמֵר חִנָּם.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בד״ה אימור דאמר ר״י כו׳ ולפי זה הא דאמר קדשה כו׳ דוקא במשכון שמשכנו שלא בשעת הלואתו כו׳ עכ״ל ר״ל דודאי שם גבי קדושין אמרי׳ שם דמקודשת מדר׳ יצחק מיהו איכא לפרושי בה דמשכנו בשעת הלואתו נמי מקודשת ומשום דכיון דבשלא בשעת הלואתו קנה ליה לגמרי מדרבי יצחק בשעת הלואתו נמי דלא קני אלים שעבודיה ליחשב שלו לקדש בו אשה וכה״ג כתבו לעיל לענין חמץ של נכרי ולענין שמטה וכ״כ התוס׳ בהדיא בפ״ק דקדושין אבל השתא דקאמרינן דבשלא בשעת הלואה נמי לא הוה ש״ש אלא משום דקני ליה לקדש בו אשה א״כ ע״כ בשעת הלואה לא קני ליה לקדש בו אשה דא״כ מה״ט נמי ליהוי ש״ש ואנן קאמרי׳ בשמעתין אימור דאמר ר״י בשלא בשעת הלואה אבל בשעת כו׳ והא ודאי לא תקשי לך דליהוי ש״ש משום דאלים שעבודיה דלא דמי לחמץ דאלים שעבודיה מחשיב ליה להחמיר עליו כאלו שלו וכן לענין שמיטה ליחשיב ולא של אחיך בידך אבל משום שעבוד דידיה לא מחשיב ליה להיות כש״ש אי לית ליה הנאה מיניה ודו״ק:
בא״ד וי״ל דכיון דעכשיו שנוטל כו׳ לפי שיכול לעשות בו קדושין כו׳ עכ״ל ר״ל אע״ג דבמעותיו נמי היה יכול לקדש בו אשה מ״מ השתא נמי שאין מעותיו בידו כיון דאית ביה נמי הך הנאה לקדש בו אשה הוי ש״ש משא״כ הנאת תפיסת חובו דלא מיחשב הנאה כיון דאין מרויח במה שהלוה לו ממה שלא היה מלוה לו מעיקרא וכמ״ש התוס׳ לעיל ודו״ק:
בד״ה וסבר ר״מ כו׳ וי״ל דנתקל הוי לר״י כעין גניבה כו׳ ולא מחייב אדם המזיק אלא בדבר שהוא כעין אבידה כו׳ עכ״ל וה״ה דלעיל לר״מ נמי הוה מצי לתרץ הכי אלא דלר״מ לא צריכי להכי לפלוגי בהכי ולמימר דנתקל הוי דוקא כעין גניבה ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בא״ד וי״ל דכיון דעכשיו שנוטל כו׳ לפי שיכול לעשות בו קדושין כו׳ עכ״ל ר״ל אע״ג דבמעותיו נמי היה יכול לקדש בו אשה מ״מ השתא נמי שאין מעותיו בידו כיון דאית ביה נמי הך הנאה לקדש בו אשה הוי ש״ש משא״כ הנאת תפיסת חובו דלא מיחשב הנאה כיון דאין מרויח במה שהלוה לו ממה שלא היה מלוה לו מעיקרא וכמ״ש התוס׳ לעיל ודו״ק:
בד״ה וסבר ר״מ כו׳ וי״ל דנתקל הוי לר״י כעין גניבה כו׳ ולא מחייב אדם המזיק אלא בדבר שהוא כעין אבידה כו׳ עכ״ל וה״ה דלעיל לר״מ נמי הוה מצי לתרץ הכי אלא דלר״מ לא צריכי להכי לפלוגי בהכי ולמימר דנתקל הוי דוקא כעין גניבה ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush